תוכנית הלימודים בתנ"ך בבתי הספר העל יסודיים

היקף הזמן המוקדש להוראת תנ"ך בתוך המערכת, מחייב בחירה מוקפדת של התכנים הנלמדים, באופן שיאפשר את הוראתם בהעמקה ובאהבה.
בניית תוכנית הלימודים לקחה בחשבון שלוש שאלות יסוד:

• מהו התוכן שתלמיד צריך לדעת בסיום תקופת לימודיו?
• באילו מיומנויות על התלמיד לשלוט בסיום תקופת לימודיו?
• אילו חוויות עליו לחוות על מנת שיתחזק באהבת התורה?

התשובות לשאלות הללו צריכות לתת מענה לכלל ציבור התלמידים. עלינו לחתור, להוביל ולאתגר ככל האפשר כמה שיותר תלמידים, להעלות אותם קומה וללמד תנ"ך ברמה שתדרוש היקף רחב יותר של שעות הוראה, תוביל למצוינות, תשלב בחירה ויזמה ותרחיב את הידע ואת היכולות של התלמידים לא רק בכמות אלא גם באיכות.

תוכנית הלימודים ותכני הלימוד הם היסוד, אך לכשעצמם אינם מספיקים להשגת היעדים שהוגדרו. על מנת לחבר את התלמידים להפנמה של ערכי התנ"ך הגישה הפדגוגית לקחת בחשבון שלושה היבטים:

• למידת היחידה בכללותה:
  יחידת לימוד נלמדת מתוך תובנה ורעיון המהווה את חוט השדרה שסביבו נלמדים הפסוקים והפירושים. הלמידה נעה מן הפרטים אל התובנה. נקודת המוצא ללימוד היא העיון בפשט הכתובים וממנו נובעת הבנת פרשנינו הראשונים והאחרונים.
• למידה מתוך הקשר רחב:
  הכרת ציר הזמן מבריאת העולם ועד הכניסה לארץ ומזמן כיבוש ונחלת הארץ ועד היציאה לגלות, מאפשרת לבנות את הקשרי הלמידה הראשוניים המסייעים בזכירה והבנה. כמו כן יחידת הלימוד צריכה להיות קשורה לעולם התנ"ך כולו ולבחון מקבילות, וקשרים.
• למידה משמעותית:
  חיבור בין הנלמד ובין עולמם של התלמידים הוא היבט הכרחי בכוונתנו ליצור מהלימוד תורת חיים, המעניקה לנו את ההזדמנות לשמוע את דבר ה', לבנות את זהותנו האישית ולכוון את חיינו בהתאם לערכים שמנחילה לנו התורה.

היבטים אלו הם שלושה עוגנים שמטרתם לוודא כי התלמידים יקבלו את הכלים הראויים לעבד את התכנים ולהפנימם. הכלים הללו ילווו באמצעים השמים דגש על פיתוח התלמיד ובדיקה מתמדת של הלמידה שלו (ולא רק של ההוראה של המורים). מהלכים אלו הכרחיים לצורך הבאת התלמידים לידיעת תורה ואהבתה.