שמיטה בגני הילדים חזרה

שנת שמיטה חלה אחת לשבע שנים. פירושה המילולי של המילה "שמיטה" הוא עזיבה, נטישה, שביתה. בשנה זו מְצוּוה האדם לעזוב ולשמוט את אחיזתו בנכסיו הגשמיים, לשבות מעיבוד הקרקע ולתת לה מנוחה. בו-בזמן הוא מְצוּוה ליהנות מפרייה הטבעי ולפתוח את השדות לאדם ולחיה.
התורה דורשת מעובדי השדה לשבות מכל מלאכת האדמה ולהשבית את הקרקע. בשנה זאת חלות מצוות שביעית האוסרות כל עיסוק שהוא הנוגע להתערבות מלאכותית של האדם בהתפתחותם הטבעית של גידולי הארץ השונים. לפי המצווה, אסור לבצע אחת-עשרה מלאכות: זריעה, זמירה, קצירה, בצירה, חפירה, חרישה, סיקול, הברכה, הרכבה, נטיעה, זיבול. מלאכות השומרות על המצב הקיים של הצמח ומונעות ממנו הפסד או מוות – מותרות. אולם מלאכות שנועדו להשביח את הצמח – אסורות.

• ושבתה הארץ – חוברת הדרכה לגננת
• הצעה לפריסת נושא השמיטה