דלג אל:

תוכנית הלימודים בהיסטוריה בבתי הספר העל יסודיים

תוכנית הלימודים בעברית

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר" (דברים לב, ז). בפסוק משירת האזינו אנו מצווים לזכור את העבר כדי להעמיק את הבנתו ולרכוש יכולת להיטיב להתבונן בהווה. לימוד היסטוריה הוא ניסיון להבין את תולדות האנושות, את דרכי התפתחותה ואת הסיבות לתהליכים ולאירועים השונים שהתרחשו בעבר ומתרחשים עתה. הכרת העבר והבנתו הן כלי חיוני להבנת האדם את התקופה שבה הוא חי ולהיערכותו לקראת העתיד.
העיסוק בתולדות עם ישראל מציג את הייחודי והשונה שבו לצד המשיק והמשותף לו ולתולדות כלל האנושות, בד בבד עם הדגשת מקומו הייחודי של עם ישראל ואמונתו. לימוד תולדות עם ישראל הוא ניסיון להכיר ולהבין את עברנו, את הרקע ליצירה התורנית, ההלכתית והעממית של עמנו לדורותיו.

התפיסה הרעיונית

עקרונות התוכנית

  • ארגון הנושאים והתכנים סביב סוגיות ורעיונות מרכזיים: גישה זו מזמנת שיח לימודי בכיתה ומאפשרת למורים להפעיל אסטרטגיות הוראה מגוונות המעודדות את התלמידים להשתתף השתתפות פעילה בתהליך הלמידה. גישה זו מאפשרת גם הבניה של ידע וטיפוח כישורי חשיבה מסדר גבוה בצד לימוד חווייתי. למידה בדרך זו תאפשר לתלמידים להעמיק את הבנתם בנושאים הנלמדים.
  • עקרון הרציפות וההמשכיות: בחירת נושאי הלימוד נעשתה ככלל על פני הרצף הכרונולוגי כדי להעמיק בקרב התלמידים את המודעות לקיום המשכיות והתפתחות בתולדות עם ישראל ובתולדות האנושות לאורך הדורות.
    רלוונטיות בבחירת נושאי הלימוד: נשקלה השאלה אם הנושא מהותי להבנת תחום הדעת ועד כמה הוא משמעותי לתלמידים.
  • הדגשת ההיבט הערכי: בבחירת תוכני הלימוד ויעדיהם הושם דגש על חשיפת הערכים שעמדו ביסודן של ההחלטות ההיסטוריות שנקטו בתקופות השונות יחידים, מנהיגים וחברות.
    שילוב בין ההיסטוריה הכללית לתולדות עם ישראל: לימוד תולדות עם ישראל עוסק בהיסטוריה הייחודית של העם היהודי ובמקומה בהיסטוריה הכללית בד בבד עם בחינת קשרי הגומלין ביניהן.

מטרות התוכנית

  • הבנת מרכזיותם של ערכי האמונה, ההלכה, אהבת התורה וארץ ישראל בתולדות עם ישראל.
  • טיפוח תודעת השותפות היהודית ומתוכה פיתוח תחושת אחריות להבטחת נצחיותו של העם היהודי.
  • הכרת אירועים היסטוריים מרכזיים והבנת משמעותם והיותם אירועים מכוננים בתולדות ישראל והעמים.
  • ההבנה שהמציאות בהווה מושפעת מאירועים ומתהליכים שהתרחשו בעבר, ושפעולות הנעשות בהווה יש בהן כדי להשפיע על עיצוב העתיד.
  • ההבנה שקיימת השפעת גומלין בין עמים ובין חברות במהלך ההיסטוריה.
  • הערכת פעילותן והשפעתן של דמויות מרכזיות על החברה ועל תהליכים היסטוריים.
  • הבנת השפעתן של אידֵאולוגיות על תהליכים היסטוריים.
  • ההבנה שכל נושא, אירוע או תהליך נצפה ונדון בידי ההיסטוריונים החוקרים ובידי בני תקופות שונות מנקודות ראות שונות לפי השקפת עולמם, ומכאן נקיטת זהירות בבחינת המקורות השונים.

פיתוח אסטרטגיות חשיבה, כישורים ומיומנויות הדרושים ללימוד ההיסטוריה

תוכנית זו מתבססת על ידע, הבנה ואסטרטגיות חשיבה שנרכשו במעגל הראשון של לימודי ההיסטוריה בכיתות היסוד. הוראת נושאי הלימוד השונים תיעשה בד בבד עם שילוב מיומנויות למידה וכישורי חשיבה מרכזיים.

  • התמצאות בציר הזמן: לפני הספירה ואחרי הספירה, המרת תאריכים עבריים בלועזיים ולהפך.
  • יישום: יכולת להשתמש בידע נלמד במצבים חדשים.
  • השוואה: הגדרת תבחינים להשוואה וזיהוי הדמיון והשוני על פי תבחינים.
  • מיון: יצירת קטגוריות על בסיס תכונות משותפות של פריטים וקיבוץ פריטים לקבוצות קטגוריות על פי תכונותיהם.
    איתור ואיסוף של מידע ממקורות מידע מגוונים ורלוונטיים.
  • הבחנה בין מקורות מידע ראשוניים לבין מקורות משניים ובחירה מושכלת של מקור המידע בהתחשב בסוג התוכן שהמקור מספק כגון הבעת עמדה, תוכן עובדתי ותוכן רשמי.
  • קריאה ביקורתית: טקסטים כתובים, מקורות חזותיים, מקורות שמע (אודיו) עדויות, קריאת מפה ומקורות אחרים רלוונטיים לנושא.
  • ניתוח הטקסט בהקשרו: זיהוי רכיבים וקשרים, הבחנה בין עיקר לטפל, זיהוי הרעיונות המרכזיים שבטקסט, הבחנה בין עמדה לעובדה, בין טענה להשערה; הבחנה בין סיבות לבין תוצאות ומסקנות; זיהוי נקודת המבט או השקפת העולם של הכותב; זיהוי הטיעונים בטקסט וניתוחם בהתייחס לטענות המרכזיות שבו; גילוי הנחות סמויות בין שורות הטקסט.
  • הסקת מסקנות מבוססות ומנומקות.
  • מיזוג מידע: חיבור בין רעיונות מרכזיים ופרטי מידע חשובים ממקורות מידע שונים ליצירת ידע חדש; ייצוג מידע או ידע בדרכים מגוונות.
  • שאילת שאלות: ניסוח שאלות העוסקות בתופעות, בסוגיות או בדילמות שנדרש להן המשך בירור או חקר.

דרכי למידה והוראה (הל"ה)

השגת מטרות תוכנית הלימודים מותנית במידה רבה בדרכי ההוראה שייבחרו ויְיושמו במהלך ההוראה. תוכנית ההוראה צריכה לכלול אירועי למידה שיעודדו את התלמידים להשתתף השתתפות פעילה בתהליך הלמידה. מעורבות התלמידים בתהליך זה עשויה לשפר את הישגיהם הלימודיים והערכיים.

למידה בדרך החקר

למידה בדרך החקר

הנחת היסוד של הלמידה בדרך החקר היא שידע משמעותי אינו נלמד מעצמו. ידע אינו רק קליטת מידע אלא יישום אינטליגנטי של מידע. רק השתתפות פעילה של התלמידים יכולה לאפשר להבין עד כמה הם יודעים.
דיואי ראה חקר בהעלאת שאלה ובחיפוש דרכים תקפות לענות עליה באמצעות הפעלת חשיבה ברמה גבוהה.
למידה בדרך החקר מאפשרת פיתוח חשיבה רציונלית, יצירתית, ביקורתית ורפלקטיבית על אודות נושאי הלמידה.
במהלך הלמידה בדרך החקר התלמידים מתמודדים עם בעיות מורכבות הכרוכות בבחירה ובקבלת החלטות באשר לנושאים הנלמדים, למקורות מידע, לשאילת שאלות, לבחינת טיב ורמה של שאלות, לחיפוש מענה עליהן, לאיתור ולאיסוף של מידע ממקורות שונים, לעיבוד ולארגון של מידע זה מחדש ולהצגתו הצגה בהירה ומובנת.
למידה בדרך החקר תשולב בהיקפים שונים במהלך לימוד הנושאים השונים המוצעים בתוכנית.

השיח הלימודי

השיח הלימודי

השתתפות בשיח לימודי – הכולל בין השאר דיונים במליאה, בימות דיון וכדומה – תלויה במחויבות ובמוטיבציה של המשתתפים להיות מעורבים, לשתף פעולה ולתרום לו. בעת השתתפות בשיח לימודי המשתתפים מפעילים מיומנויות חשיבה כגון שאילת שאלות, הבאת ראיות ודוגמאות מנומקות. הם מנסחים טיעונים, מעריכים ומבקרים את רעיונותיהם ואת רעיונות עמיתיהם.
במהלך שיח לימודי המשתתפים גם מפתחים מיומנויות תקשורת ומיומנויות בין-אישיות הכוללות בין השאר שיתוף פעולה, ניהול משא ומתן, גילויי סבלנות וסובלנות לדברי אחרים וכדומה. מומלץ מעת לעת ולפי הנושא הנלמד, לתכנן אירועי למידה במתכונת של שיח לימודי במליאה או בקבוצה. מוצע להקים בימות דיון סביב סוגיה או בעיה משמעותית.

משחקי הדמיה (סימולציות)

משחקי הדמיה (סימולציות)

משחקי הדמיה, דוגמת משחק תפקידים וקיום משפט היסטורי, מאפשרים להפעיל את התלמידים. התלמידים נדרשים לחדור לרוח התקופה ההיסטורית ולהיכנס לעורן של דמויות ושל ממלאי תפקידים שאותם עליהם לגלם או לייצג. שיטות לימוד כגון אלה תורמות לפיתוח חשיבה מַדְמָה, ליכולת גיבוש דעות ועמדות ולפיתוח כושר הערכה ושיפוט הנרכשים במהלך עימות בין עמדות ודעות שונות.
לימוד באמצעות קיום משפט היסטורי מאפשר להכיר את רוח התקופה ולהבינה מתוך מעורבות אישית, שיח עם דמויות מרכזיות שפעלו בתקופות שונות, הבנת מחלוקות שרווחו בין אנשי התקופה הנלמדת וכדומה. גילום דמותה של אישיות מסוימת עשוי לעורר לעיתים אמפתיה ואף הזדהות איתה או לעורר סקרנות והתעניינות בנושא שבמרכז האירוע.
המשפט ההיסטורי מאפשר להתבונן התבוננות ביקורתית באירועים ובדמויות, והוא מחדד את יכולת ההבחנה בין ניתוח האירוע או התהליך לבין שיפוטו המוסרי. מכאן שמשחקי הדמיה עשויים לתרום להעמקת ההבנה של התלמידים את ההיסטוריה ולטיפוח אסטרטגיות חשיבה ברמות גבוהות.
הערה: כאשר מדובר בדמויות של גדולי ישראל נימנע מהצגתן, באשר אנו מאמינים כי הם ופעולותיהם מחוץ לתחומי שיפוטנו.

למידה חוץ כיתתית

למידה חוץ כיתתית

סיורים באתרים היסטוריים וביקור במוזֵאונים היסטוריים כמו מצדה, הרודיון, הבית השרוף ברובע היהודי בירושלים, מוזאון ההעפלה בעתלית, יד ושם וכדומה, מוסיפים ללמידה ממד ייחודי שאין אפשרות להעבירו באמצעים אחרים. יציאה מהכיתה למקום ההתרחשות תורמת לחוויה רגשית ולימודית. היא מאפשרת להכיר את האירועים בהרחבה, מעצימה את חוויית הלמידה, חושפת בפני התלמידים היבטים גאוגרפיים וסביבתיים ומעמיקה את הבנתם בנושא הנלמד. במפגש בלתי אמצעי עם חפצים ומוצגים במוזאון – או בכל אתר אחר שבו נמצאים פריטי תרבות חומרית – מומחשים חיי היום-יום של התקופה הנלמדת, והתלמידים יכולים לחוות באמצעותם את רוח התקופה.

שילוב סרטים תיעודיים

שילוב סרטים תיעודיים

בתהליך ההוראה-למידה חשוב לשלב סרטים תיעודיים ויומני חדשות. סרטים תיעודיים הם מקורות היסטוריים שאפשר להפיק מהם מידע מנקודות מבט שונות. צפייה בהם תורמת להבנה טובה יותר של המציאות ההיסטורית הנחקרת ומוסיפה ממד חווייתי ללימוד.
צפייה מודרכת מזמנת דיון ושיח לימודי שבו התלמידים מגיבים, מנתחים את המידע, מתייחסים למסרים המובעים ומפעילים מיומנויות שיפוט והערכה של הסוגיות שהועלו בסרט.

הערכה מעצבת הוראה

הערכה מעצבת הוראה

בנושא הערכת הישגים קיימות שתי גישות מרכזיות השונות זו מזו: הגישה האיכותית שעל פיה נתפסת ההערכה – הערכה לשם למידה. גישה זו מוכרת גם בכינוי 'הערכה מעצבת'. הגישה הכמותית שעל פיה נתפסת ההערכה – הערכה של הלמידה. גישה זו מוכרת גם בכינוי 'הערכה מסכמת'. בתהליך יישומה של התוכנית מומלץ לאמץ את הגישה האיכותית בהערכה כדי לשפר את ההוראה ולקדם את הלמידה. לפי גישה זו, ההערכה אינה אירוע חד פעמי המתרחש בנקודת זמן נתונה וידועה מראש. ההערכה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה וההוראה. מטרתה שהתלמידים והמורים יתכננו את עשייתם בעת התרחשותה, יבחנו באיזו מידה הושגו היעדים, יאתרו נקודות חוזק, קשיים וכשלים. תרבות הערכה זו מכוונת את התלמידים ואת המורים לאסוף ראיות על עשייתם ועל הבנתם על ידי שיפוט הראיות המצטברות. יסודה של גישה זו הוא בתפיסה המדגישה את יצירת הידע והבנייתו בידי התלמידים בתהליך בנייה פרשני, כלומר, דרך חיפוש משמעות והסבר לידע ההולך ונבנֶה. למידה כזו כרוכה בפיקוח התלמידים על תהליכי למידתם, על הערכת תהליך הלמידה והידע הנבנה ועל התאמה של אסטרטגיות למידה וחשיבה לצרכים.

אולי תתעניינו גם ב...

פורטל זה נבנה עבור מורים ונועד לשימוש צרכי חינוך בלבד. העמוד מכיל קישורים לאתרים חיצוניים שאינם אתרי משרד החינוך. תוכן אתרים אלה וכל המוצג בהם (לרבות פרסומות) הינו באחריות בעלי האתרים בלבד. אם נתקלתם בבעיה כלשהי או שיש לכם הצעות או הערות בנוגע לתוכן, באפשרותכם לפנות אלינו בדוא"ל : pop-charedi@education.gov.il