תוכנית הלימודים בהיסטוריה בבתי הספר העל יסודיים

הנחת היסוד של הלמידה בדרך החקר היא שידע משמעותי אינו נלמד מעצמו. ידע אינו רק קליטת מידע אלא יישום אינטליגנטי של מידע. רק השתתפות פעילה של התלמידים יכולה לאפשר להבין עד כמה הם יודעים.
דיואי ראה חקר בהעלאת שאלה ובחיפוש דרכים תקפות לענות עליה באמצעות הפעלת חשיבה ברמה גבוהה.
למידה בדרך החקר מאפשרת פיתוח חשיבה רציונלית, יצירתית, ביקורתית ורפלקטיבית על אודות נושאי הלמידה.
במהלך הלמידה בדרך החקר התלמידים מתמודדים עם בעיות מורכבות הכרוכות בבחירה ובקבלת החלטות באשר לנושאים הנלמדים, למקורות מידע, לשאילת שאלות, לבחינת טיב ורמה של שאלות, לחיפוש מענה עליהן, לאיתור ולאיסוף של מידע ממקורות שונים, לעיבוד ולארגון של מידע זה מחדש ולהצגתו הצגה בהירה ומובנת.
למידה בדרך החקר תשולב בהיקפים שונים במהלך לימוד הנושאים השונים המוצעים בתוכנית.

השתתפות בשיח לימודי – הכולל בין השאר דיונים במליאה, בימות דיון וכדומה – תלויה במחויבות ובמוטיבציה של המשתתפים להיות מעורבים, לשתף פעולה ולתרום לו. בעת השתתפות בשיח לימודי המשתתפים מפעילים מיומנויות חשיבה כגון שאילת שאלות, הבאת ראיות ודוגמאות מנומקות. הם מנסחים טיעונים, מעריכים ומבקרים את רעיונותיהם ואת רעיונות עמיתיהם.
במהלך שיח לימודי המשתתפים גם מפתחים מיומנויות תקשורת ומיומנויות בין-אישיות הכוללות בין השאר שיתוף פעולה, ניהול משא ומתן, גילויי סבלנות וסובלנות לדברי אחרים וכדומה. מומלץ מעת לעת ולפי הנושא הנלמד, לתכנן אירועי למידה במתכונת של שיח לימודי במליאה או בקבוצה. מוצע להקים בימות דיון סביב סוגיה או בעיה משמעותית.

משחקי הדמיה, דוגמת משחק תפקידים וקיום משפט היסטורי, מאפשרים להפעיל את התלמידים. התלמידים נדרשים לחדור לרוח התקופה ההיסטורית ולהיכנס לעורן של דמויות ושל ממלאי תפקידים שאותם עליהם לגלם או לייצג. שיטות לימוד כגון אלה תורמות לפיתוח חשיבה מַדְמָה, ליכולת גיבוש דעות ועמדות ולפיתוח כושר הערכה ושיפוט הנרכשים במהלך עימות בין עמדות ודעות שונות.
לימוד באמצעות קיום משפט היסטורי מאפשר להכיר את רוח התקופה ולהבינה מתוך מעורבות אישית, שיח עם דמויות מרכזיות שפעלו בתקופות שונות, הבנת מחלוקות שרווחו בין אנשי התקופה הנלמדת וכדומה. גילום דמותה של אישיות מסוימת עשוי לעורר לעיתים אמפתיה ואף הזדהות איתה או לעורר סקרנות והתעניינות בנושא שבמרכז האירוע.
המשפט ההיסטורי מאפשר להתבונן התבוננות ביקורתית באירועים ובדמויות, והוא מחדד את יכולת ההבחנה בין ניתוח האירוע או התהליך לבין שיפוטו המוסרי. מכאן שמשחקי הדמיה עשויים לתרום להעמקת ההבנה של התלמידים את ההיסטוריה ולטיפוח אסטרטגיות חשיבה ברמות גבוהות.
הערה: כאשר מדובר בדמויות של גדולי ישראל נימנע מהצגתן, באשר אנו מאמינים כי הם ופעולותיהם מחוץ לתחומי שיפוטנו.

סיורים באתרים היסטוריים וביקור במוזֵאונים היסטוריים כמו מצדה, הרודיון, הבית השרוף ברובע היהודי בירושלים, מוזאון ההעפלה בעתלית, יד ושם וכדומה, מוסיפים ללמידה ממד ייחודי שאין אפשרות להעבירו באמצעים אחרים. יציאה מהכיתה למקום ההתרחשות תורמת לחוויה רגשית ולימודית. היא מאפשרת להכיר את האירועים בהרחבה, מעצימה את חוויית הלמידה, חושפת בפני התלמידים היבטים גאוגרפיים וסביבתיים ומעמיקה את הבנתם בנושא הנלמד. במפגש בלתי אמצעי עם חפצים ומוצגים במוזאון – או בכל אתר אחר שבו נמצאים פריטי תרבות חומרית – מומחשים חיי היום-יום של התקופה הנלמדת, והתלמידים יכולים לחוות באמצעותם את רוח התקופה.

בתהליך ההוראה-למידה חשוב לשלב סרטים תיעודיים ויומני חדשות. סרטים תיעודיים הם מקורות היסטוריים שאפשר להפיק מהם מידע מנקודות מבט שונות. צפייה בהם תורמת להבנה טובה יותר של המציאות ההיסטורית הנחקרת ומוסיפה ממד חווייתי ללימוד.
צפייה מודרכת מזמנת דיון ושיח לימודי שבו התלמידים מגיבים, מנתחים את המידע, מתייחסים למסרים המובעים ומפעילים מיומנויות שיפוט והערכה של הסוגיות שהועלו בסרט.

בנושא הערכת הישגים קיימות שתי גישות מרכזיות השונות זו מזו: הגישה האיכותית שעל פיה נתפסת ההערכה – הערכה לשם למידה. גישה זו מוכרת גם בכינוי 'הערכה מעצבת'. הגישה הכמותית שעל פיה נתפסת ההערכה – הערכה של הלמידה. גישה זו מוכרת גם בכינוי 'הערכה מסכמת'. בתהליך יישומה של התוכנית מומלץ לאמץ את הגישה האיכותית בהערכה כדי לשפר את ההוראה ולקדם את הלמידה. לפי גישה זו, ההערכה אינה אירוע חד פעמי המתרחש בנקודת זמן נתונה וידועה מראש. ההערכה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה וההוראה. מטרתה שהתלמידים והמורים יתכננו את עשייתם בעת התרחשותה, יבחנו באיזו מידה הושגו היעדים, יאתרו נקודות חוזק, קשיים וכשלים. תרבות הערכה זו מכוונת את התלמידים ואת המורים לאסוף ראיות על עשייתם ועל הבנתם על ידי שיפוט הראיות המצטברות. יסודה של גישה זו הוא בתפיסה המדגישה את יצירת הידע והבנייתו בידי התלמידים בתהליך בנייה פרשני, כלומר, דרך חיפוש משמעות והסבר לידע ההולך ונבנֶה. למידה כזו כרוכה בפיקוח התלמידים על תהליכי למידתם, על הערכת תהליך הלמידה והידע הנבנה ועל התאמה של אסטרטגיות למידה וחשיבה לצרכים.

• להמשך קריאה