האקלים בישראל

אף שהיא קטנה יחסית, נהוג לחלק את ישראל לשלושה אזורי אקלים שונים:

אקלים ים תיכוני

רוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצא באזור זה. האקלים הים תיכוני מאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, בעונות מעבר הפכפכות ובחורף גשום (לעתים רחוקות אף מושלג) וקר. באזורי האקלים הים תיכוני יורדים יותר מ-400 מ"מ של משקעים בשנה.

אקלים ערבתי, צחיח למחצה

זהו מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לאקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, בשל השוני הרב משנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי. באר שבע למשל נמצאת באזור אקלים זה. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 ל-400 מ"מ של משקעים בשנה.

אקלים מדברי

רוב דרום הארץ נמצא באזור זה והוא חלק מרצועה עולמית של מדבריות סובטרופיים. זהו אזור צחיח ודל במשקעים כל השנה, ולא יורדים בו יותר מ-200 מ"מ של משקעים בשנה.

למה יורדים משקעים בחורף בישראל?

עננות המביאה עמה משקעים נגרמת עקב הימצאותם של שקעים ברומטריים. שקע ברומטרי מגובה בגל אטמוספרי הנמצא מעליו - ברום. הוא חולף בחורף לאורך הים התיכון ונקרא אפיק רום. בחורף ובחלק מהאביב ומהסתיו הוא נמצא לאורכו של הים התיכון וגורם להיווצרות משקעים במקום הימצאו. צורתו צורת קערה או כצורת האות U. בקיץ אפיק הרום איננו מאחר שהרמה הסובטרופית שולטת מעל הים התיכון וחוסמת את הגעתו.
בחורף יורד לעתים שלג בהרים הגבוהים בישראל. השלג נפוץ בעיקר בהרים שגובהם מעל 700 מטרים, אולם שלג בגובה 500 מטרים אינו נדיר כל כך. ב-6 בפברואר 1950 ירד שלג אפילו בגובה פני הים במישור החוף, בתל אביב ובערי חוף נוספות. התנאים הדרושים לירידת שלג בישראל הם שקע קפריסאי המאפשר משקעים אשר מסלול הרוחות שהוא יוצר אינו עובר דרך ארוכה מדי מעל הים. (הטמפרטורה של הים חמה יחסית והוא מחמם את האוויר בשכבות הנמוכות.)

רמה סיבירית

לעתים תכופות בזמן רמה סיבירית יורדות הטמפרטורות במקומות רבים בישראל (בעיקר בעמקים ובהרים הגבוהים) אל מתחת לאפס. הרמות הסיביריות מגיעות לשיא השפעתן וקיצוניותן בדצמבר, אז קרינת השמש היא החלשה ביותר בשנה. תחת השפעתה של רמה סיבירית, השמים בהירים וכיוון הרוח צפון מזרחי. התוצאה היא חדירת אוויר יבש וקר מאזור רוסיה והים השחור לישראל.